הקץ לקליקה בבית המשפט העליון

האם דרישת שרת המשפטים, איילת שקד, לעצור את זכותם של שופטי בית המשפט העליון לקבוע באופן בלעדי את מינויים של שופטים חדשים נוגדת את הדמוקרטיה? האם הקליקה, שקיימת היום בבית המשפט העליון ומינוי שופטים בשיטת 'חבר מביא חבר', היא תוצאה של הליך דמוקרטי?! האם זה נכון מבחינה ציבורית?

פנייתה של השופטת מרים נאור, נשיאת בית העליון לשרה שקד, שבו היא מגדירה את ניסיון השרה לשנות בחקיקה את הליך בחירת השופטים כ"אקדח על השולחן", הוא שגיאה חמורה, שלא לדבר על הודעתה בדבר הפסקת ההידברות של שופטי העליון איתה.

סוד גלוי הוא ששופטי בית המשפט העליון מתנהלים במשך שנים, כבעלי הבית הבלעדיים בכל הקשור למינוי שופטים בבית משפט העליון. הם בעלי רוב  בוועדה למינוי שופטים, תהליך הבחירה נעשה ברוב מיוחס ולא ברוב רגיל, דבר שמגדיל את יכולתם להכריע לגבי המינויים, והם גם בעלי זכות וטו לגבי מינויים שאינם לרוחם.

האם זה נכון למערכת המשפט, שחבורה מצומצמת של שופטים, איכותית ככל שתהיה, היא זו שתיקבע, מי יירש אותם בכס המשפט? האם אין מקום ללשכת עורכי הדין ולנציגי הציבור להיות שותפים מלאים ואמיתיים בתהליך בחירת שופטיו?!

ובל נשכח שמדובר בערכאה השיפוטית העליונה, ובבג"צ. הכרעתם בכל עניין ועניין היא סופית, ואינה ניתנת לערעור.

אגב, התנהלות זו של שופטי בית המשפט העליון, אינה חדשה. איומים כאלה נשלחו בעבר גם כלפי שר המשפטים לשעבר, הפרופסור דניאל פרידמן, שפעל אף הוא לצמצום בסמכויותיו של בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון אינו שייך לאיש, או לקבוצה כזו או אחרת, אלא לאזרחי המדינה בלבד!!! בעיני, לא מספיק להיות מקורב לשופט, כדי לזכות להיות שופט בעליון. לכן השינויים שמציעה השרה איילת שקד מבורכים.

 

 

 

 

 

עורך דין ניר ליסטר, פלילים, בית המשפט העליון, עורך דין פלילי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שתף את המאמר

תגובות

אין עדיין תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים