בירור קצר הזכיר לו, שבעבר היה לו סכסוך עם שכניו, שבעקבותיו הוא זומן לחקירה. בסופו של דבר הוא לא הואשם בדבר, ובוודאי שלא נענש. לדבריו, מאז כבר הספיק להתפייס עם שכניו, והם חיים בשכנות טובה.

בעקבות התערבות משרדי הרישום נמחק, הלקוח המשיך בתהליך המיון, ואני מקווה בשבילו, שזכה בתפקיד.

החוק בישראל, אמנם, אוסר על מעסיקים לבקש ממועמדים תעודת יושר. הגופים הרשאים לכך הם בעיקר גופי צבא וביטחון, שירותי הכבאות, ועוד. יחד עם זאת מתברר, שמעסיקים דורשים, לעיתים, מהמועמדים להציג תעודה כזו. ישנם גם מקצועות, שהעיסוק בהם דורש תעודת יושר. אגב, רישיון לנשיאת נשק, שנדרש מכל מאבטח בקניון, דורש אף הוא תעודת יושר.

הדרישה לתעודת יושר עשויה לעלות גם לצורך קבלת ויזה לשהיה במדינה אחרת, כתנאי קבלה ליישוב קהילתי ובמקרים רבים אחרים.

רישום משטרתי

אזרח ישראלי לא חייב לשדוד בנק, או לרצוח, או לאנוס כדי לשאת רישום משטרתי, או פלילי. רישום משטרתי בתעודת היושר יכול להוות עדות לאירוע רחוק, כמו השתתפות בהפגנת סטודנטים, או סכסוך שכנים, או תלונת שווא בכלל, שבעקבותיה נושא או נושאת התעודה זומנו לחקירה, אך בסופו של דבר לא הואשמו בדבר, ובוודאי שלא נענשו. הרישום המשטרתי כולל גם תיקים שנסגרו על-ידי המשטרה מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. רישומים מסוג זה נמחקים  באופן אוטומטי בתום 7 שנים ממועד סגירתם. תחת הרישום המשטרתי נמצאים גם תיקי חקירה פתוחים.

רישום פלילי

הרישום הפלילי כולל מקרים שהגיעו לבית המשפט, ויש בהם הרשעה מינימלית של 3 חודשי מאסר, או מאסר על תנאי, או עבודות שירות, או עבודות לשירות הציבור (תיקים שאין בהם הרשעה). גם עבירות, כמו סגירת מרפסת בבית, או עישון סמים קלים גוררות רישום פלילי.

תקופות ההתיישנות של הרישומים הפליליים נעשית בהתאם לגיל בו נעברה העבירה, לסוג העבירה ולגזר הדין. עם תום תקופת ההתיישנות, יעברו עוד 10 שנים, עד שהעבירה תימחק מהרישום הפלילי, בהסתייגויות מסוימות: המידע ממשיך להתקיים, ונעשה בו שימוש רק במקרים חריגים, כמו צרכי ביטחון. כמו-כן, עבור מי שמבקש להתמנות לשר, או יו”ר הכנסת, או שופט, ההרשעה תמשיך להתקיים.

כאשר מדובר בקטינים מתחת לגיל 16, או בהליכים שהסתיימו ללא הרשעה, מחיקת הרישום הפלילי תיעשה ללא צורך בתקופת התיישנות.

עורך דין פלילי מומחה במחיקת רישום פלילי/משטרתי

ההמלצה שלי היא לטפל במחיקת רישום משטרתי/פלילי מבעוד מועד, ולא להמתין עד שיעלה הצורך בכך.

בקשת מחיקת רישום פלילי או משטרתי בטרם סיום תקופת ההתיישנות והמחיקה, אינה דבר פורמאלי. היא דורשת ייצוג משפטי על-ידי עו”ד שמתמחה בפלילים, שיש לו ידע וניסיון משמעותיים בהליכים מסוג זה.

במידה ובעקבות המאמר נזכרתם, שפעם זומנתם לחקירה כלשהיא, או שהגעתם כנאשמים לבית המשפט, סביר להניח שהרישום עדיין קיים. לכו לתחנת המשטרה הקרובה ובקשו את הרישום הפלילי/משטרתי בעניינכם. במידה וקיים רישום נשמח לסייע לכם, ולפעול אצל הגורמים המוסמכים לכך על-מנת להביא למחיקתו.

הפוסט מחיקת רישום פלילי/משטרתי – אל תחכו לרגע האחרון הופיע ראשון בניר ליסטר

הנחיית פרקליט המדינה מספר 2.5 – כוללת את מדיניות הפתיחה בחקירה והעמדה לדין בגין חשד למסירת אמת או עדות כוזבת או סותרת בחקירה או במשפט ובגין סירוב להעיד.

על-פי הנחיה 2.5 נשים שחוזרות בהן מתלונה על אלימות במשפחה (אלמ”ב) מצד הגבר, לא יעמדו לדין פלילי ולא יינקטו נגדן סנקציות כלשהן, גם אם יתברר שמדובר בתלונת שווא. ההנחיה גובשה על-מנת להגן על נשים מוכות, שחששו להגיש תלונות במשטרה על אלימות מצד בני זוגן. במקרים רבים, כאשר הן הגישו תלונות, הן חזרו בהן מאוחר יותר מתוך היענות להפצרות של בני המשפחה, או מתוך פחד ואיומים עליהן, או מתוך רצון כנה לשלום בית.

ההנחיה נקבעה לראשונה על-ידי דורית בייניש בתפקידה כפרקליטת המדינה, וב- 1997 הנחתה עדנה ארבל (אז פרקליטת המדינה) את הפרקליטות והמשטרה את ההנחיה.

לצערי, בעקבות הנחיה 2.5, נוצרה תופעה מכוערת של הגשת תלונות שווא על אלימות של גבר כלפי האישה, וילדיהם. השימוש בתלונות שווא על אלימות במשפחה (אלמ”ב) הפך לכלי נפוץ במאבקי גירושין קשים, לעיתים אף בהנחיית עורכי הדין של הנשים, במטרה לצבור הישגים בתיק הגירושין.

מיד לאחר הגשת תלונת שווא בגין אלמ”ב מוצא עצמו הגבר, שלא איים או הטריד, לא היכה ולא פגע באשה ובילדיהם בחקירה ומעצר. מוגשים נגדו צווי הרחקה והגנה, שמונעים ממנו להגיע לביתו ואף ליצור קשר עם ילדיו. בית המשפט מתייחס אף הוא בחומרה לתלונה על אלמ”ב, וגם הסביבה הקרובה לו (חבריו ומקום העבודה) נוטה, לעיתים, לגלות כלפיו יחס עוין.

ידועים גם מקרים על השימוש בתלונת שווא כנקמה על-כך, שהגבר פיתח מערכת יחסים רומנטית מחוץ לנישואין, ביקש להיפרד מאשתו או בת זוגו, או שפתח בפרק ב’ לאחר הגירושין.

ילדים מגישים תלונות שווא נגד הורים

השימוש בתלונות שווא נעשה לעיתים גם על-ידי הילדים, כאקט של נקמה בהורה. כבר היו מקרים של ילדים, אשר כעסו על ההורים והחליטו להתנקם בהם, על-ידי פניה ליועצת בית הספר והאשמת ההורים בהתעללות. ידועים מקרים שבהם בנים ובנות בוגרים, הגישו תלונת שווא על גילוי עריות בתוך המשפחה בתקופת ילדותם, מתוך כעס ורצון לנקמה על סרבנות ההורים להיענות לדרישות כספיות או אחרות.

בשנת 2016, בעקבות לחץ ציבורי גובר מצד קרבנות תלונות השווא בתחום האלימות במשפחה, יזמו שרת המשפטים, איילת שקד, ופרקליט המדינה שינויים בהנחיה 2.5, על-מנת לשים סוף לתופעת תלונות השווא. משום מה השינויים לא הגיעו למשטרת ישראל, וגברים ממשיכים להגיע גם היום לחקירות, נעצרים, ומורחקים מביתם ומילדיהם בגין תלונות שווא על אלמ”ב.

כעורך דין פלילי וכאזרח קשה לי להבין את ההיגיון, שבבחירה לאפשר למישהו להגיש תלונת שווא נגד מישהו אחר, להוביל למעצרו, להרחיקו מביתו ומילדיו, ולפגוע בשמו הטוב על לא עוול בכפו. אינני יודע איך במדינה מתוקנת ניתן לאפשר פגיעה בזכויות אדם בסיסיות ללא כל הצדקה בחסות החוק.

מהי אלימות במשפחה

ההגדרה של אלמ”ב כוללת בתוכה סל רחב של אישומים: פגיעה פיזית של אדם אחר בקרוב משפחתו, הטרדה מינית בתוך המשפחה, אך גם התנהגות אגרסיבית, כמו צעקות, טריקת דלתות בתוך הבית, שבירת חפצים וכיוב.

לאלימות במשפחה קשורים חוקים שונים, כמו חוק הנוער (טיפול והשגחה), החוק למניעת הטרדה מאיימת, חוק העונשין והחוק למניעת אלימות במשפחה.

ידה של המשטרה וידו של בית המשפט קלים על ההדק, והם נענים בקלות יחסית לדרישה להוציא צווים נגד מי שהוגשה נגדם תלונה על אלמ”ב. בעקבות הגשת תלונה, מגיעים השוטרים לביתו של הגבר, ללא התראה מוקדמת, והוא נלקח לתחנת המשטרה לצורך חקירה ולעיתים קרובות מושם מעצר. בעקבות התלונה, מוציאה נגדו המשטרה צו הרחקה מביתו וילדיו.

בית המשפט נוטה להיענות לבקשת האישה ומוציא נגד הגבר צו הגנה, שמטיל עליו מגבלות חמורות, שנועדו להגן על המתלוננת, כמו איסור כניסה ושהיה בביתו (שבו מתגוררת מן הסתם האישה המתלוננת), הטרדת המתלוננת ואף נשיאת נשק.

משמעויות נוספות לתלונה על אלמ”ב

הנחיה 2.5 קובעת, שגם כאשר האישה חוזרת בה מתלונתה, החקירה וההליכים נגד הגבר נמשכים. לעיתים רחוקות ניתן לבטל את התלונה, לאחר שקצין חוקר בדק את המניעים לבקשת הביטול, והשתכנע שהנימוקים של האישה מצדיקים את ביטול התלונה. לעיתים הגשת הבקשה לביטול התלונה נעשית בשלב של הגשת תביעה וכתב אישום, וברוב המקרים הפרקליטות תסרב להפסיק את ההליכים ולחזור בה מכתב האישום.

להגשת תלונת שווא יש נזקים נוספים, עד כדי פגיעה ביכולתו של הגבר להתפרנס. בעקבות התלונה נפתח נגדו תיק פלילי. חברות וארגונים, שמקפידים להעסיק עובדים ללא תיק פלילי, עשויים להשעות אותו מתפקידו, או לסרב לקבל אותו כעובד.

במקביל להגשת התלונה נוקטת האישה, לעיתים, בפעילות “הסברתית” כלפי ילדי בני הזוג, תוך שהיא משכנעת אותם, שאביהם אלים ולכן המשטרה עצרה אותו. מדובר כאן בפגיעה חזקה ביחסי האב עם ילדיו ובנפשם של הילדים, והכל בחסות החוק.

ייעוץ משפטי של עורך דין פלילי

התייחסות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט לחשדות בתחום האלימות במשפחה היא מיוחדת ומחמירה. החשש, שמא התלונה היא מוצדקת, ויתרחש חלילה רצח או מעשה פלילי קיצוני אחר, גורם לגורמי אכיפת החוק להחמיר בתגובתם, ולנקוט בהליכים, מיד עם קבלת התלונה, ועוד בטרם התבצעה חקירה.

הפגיעה בשמו הטוב של אדם כתוצאה מהגשת תלונת שווא נגדו בתחום האלמ”ב היא מרחיקת לכת, ועלולה ללוות אותו לאורך זמן, לפגוע ביחסיו עם ילדיו וביכולתו להתפרנס בכבוד.

לכן, חשוב להתייעץ מבעוד מועד עם עו”ד פלילי, כבר בשלב בו עולה חשש להגשת תלונת שווא.

משרד עורכי דין ניר ליסטר הינו מומחה בטיפול בקרבנות של תלונות שווא בתחום האלימות במשפחה, החל משלב החקירה ועד למהלכים לסגירת התיק הפלילי.

.

הפוסט כיצד מוצא עצמו גבר שמצוי במאבק גירושין בתא מעצר עם רישום פלילי בגין תלונת שווא?! הופיע ראשון בניר ליסטר

התעקשות המדינה להותיר את השימוש העצמי בקנאביס כעבירה פלילית מקורה, כפי הנראה, בתפיסות חברתיות, שפסו מהעולם לפני כמה עשורים. הטענה המרכזית של המתנגדים לליגליזציה היא, שעישון קנאביס גורם להתמכרות פסיכולוגית, שעשויה להשפיע לרעה על האדם והחברה. אינני איש מדע בתחום הרפואה, ולכן אין לי את התשובה לנזקים הפסיכולוגיים או הפיזיים, שנגרמים, או שלא, למעשן. אני רק שואל, האם עישון סיגריות אינו ממכר ומזיק לבריאות?! וצריכת אלכוהול מופרזת, האם אינה ממכרת, מזיקה לבריאות ולעיתים אף גורמת לאלימות?! ובכל זאת, צריכת סיגריות היא חוקית מעל גיל 18 וכך גם אלכוהול.

אנשים מכל שדרות החברה מעשנים קנאביס, כחלק משגרת יומם. חלקם מתפקדים היטב, וחלקם פחות. רובנו שותים אלכוהול, ורק מעטים מאיתנו אלכוהוליסטים.

אם אכן צריכת הקנאביס מזיקה, טוב תעשה מערכת הבריאות, אם תעודד את האוכלוסייה לחדול מכך, כמו שהיא עושה בנושא עישון הסיגריות. מתברר שפעילות הסברתית מצליחה. יותר ויותר אנשים הפסיקו ומפסיקים לעשן סיגריות. זה קרה וקורה בגלל המודעות לנזקי העישון, ולא בגלל החשש מהמשטרה.

לכן, אני סבור, שדרך החטחטים שנאלץ לעבור אדם נורמטיבי, אשר נתפס מחזיק בסם הקנאביס או החשיש לשימוש עצמי היתה צריכה להיפסק כבר מזמן. יתכן, שבדומה לסיגריות, דווקא פעילות הסברה, תפחית את מספר המשתמשים, ולא איסור חוקי.

השאלה אם השימוש בקנאביס בריא או לא, טוב לאדם או רע לו אינה רלוונטית. באופן אישי, אינני מעשן קנאביס, אבל אני לא נגד המעשנים. במשך כל שנותיי כעורך דין פלילי, עוד לא נתקלתי באדם, שעבר עבירה פלילית בגלל שעישן קנאביס.

יוזמת החוק מבורכת, ועם אישורו תצטרף מדינת ישראל למדינות נאורות באירופה, חלק ממדינות ארה”ב ועוד.

כעו”ד פלילי אני חושב, שלהגדיר אדם כעבריין בגלל היותו מעשן קנאביס, ומחזיק בחומר לשימוש אישי, זו טעות. עובדה, שבמשך שנים מספר צרכני הקנאביס ממשיך לעלות, וגילם יורד משנה לשנה. אז האם החברה הישראלית היא חברה עבריינית?! נדמה לי, שכולנו יודעים את התשובה

ניר ליסטר – עו”ד פלילי תל-אביב

הפוסט האם צרכן הקנאביס הוא באמת עבריין?! כמה מחשבות על לגיליזציה של קנאביס הופיע ראשון בניר ליסטר

באחד מבתי הסוהר בישראל יש אגף מיוחד, שבו יושבים אנשי חוק ואנשי ביטחון, שנפלו לפלילים. מי לא נמצא שם? קציני משטרה בכירים, סוהרים, ואפילו אנשי שב”כ.

אז איך זה קורה? כתב הפלילים בעבר, בוקי נאה, כתב באחד ממאמריו: “בכל שוטר יש חתיכת נשמה של עבריין”. האם זה נכון? לא יודע…

נדמה לי, שרוב אנשי החוק מבלים את רוב היום, במקום עבודתם, שהוא העולם הפלילי, מאשר בביתם. מניסיוני, כעורך דין פלילי, זהו עולם מרתק. השוטרים בדרגות השונות, פוגשים בעבריינים בסיורים, בחקירות ובמעצרים… זהו חיכוך יומיומי, שיתכן ומוליד לעיתים חיבה הדדית בין העבריין לשוטר ולחוקר.

הסוהרים נמצאים בבית הסוהר שעות רבות יותר מאשר בבתיהם. הם נמצאים עם האסירים באגפים, הם מכירים את בני המשפחות, שמגיעים לביקורים. הם שם והם איתם, בשעות היום, הערב והלילה. האם יתכן מצב שבו אסיר וסוהר יהפכו לחברים? מלקוחותיי האסירים, למדתי, שזה קורה פעמים רבות. בינינו, זו תופעה טבעית. בדיוק כמו שרופאים מתחברים עם חולים, אנשי שיווק מתחברים עם לקוחותיהם וכך הלאה.

איפה מיטשטשים הגבולות? מתי הסוהר מתחיל להעריץ את האסיר, עד כדי כך שרוצה להזדהות אתו? או מתי השוטר מתחיל להעריץ עבריינים, וחושב לעצמו, שגם הוא יכול “לדפוק קופה” מתוך ביטחון שהוא לא ייתפס, כי הוא מכיר את הכללים? אני לא סוציולוג או, או בעל ידע רלוונטי, ואין לי את התשובה לכך…

דבר אחד ברור לי, שאמנם כאשר איש החוק מסתבך בפלילים זו סנסציה. התקשורת מסקרת פרשיות כאלה בהרחבה, הציבור נסער. נדמה, שההתייחסות לכך חמורה יותר מאיש ציבור שסרח. יש בזה צדק, הרי מי שאמור לשמור עלינו, הציבור, מי שאמור לדאוג לסדר הציבורי ולשמירת החוק מתברר כאחרון העבריינים. מן הסתם אין לאזרח הפשוט תחושה קשה יותר, משבירת האמון בגורמי אכיפת החוק.

ובכל זאת, האם בכל איש חוק יש חתיכת נשמה של עבריין? לדעתי, יש כאן הגזמה. נאמר ובצדק שיתכן והפיתויים, שבהם עומדים אנשי החוק גדולים. יש להם ידע רב, הם מבינים בפעילות עבריינית יותר מאחות בבית-חולים, אך רובם, מזדהים עם המדים והמשימות שלהם, לאכוף את החוק ולשמור על הסדר הציבורי. מעטים מאד אינם עומדים בפיתוי, ובזירה הפלילית שוכחים באיזה צד הם נמצאים.

האם המיעוט הזה הוא סיבה מספקת כדי לפגוע באמון שלנו במערכת אכיפת החוק? אני מאמין שלא…

ניר ליסטר – עורך דין

עו”ד ניר ליסטר – עו”ד פלילי

פלילי

הפוסט כשאנשי אכיפת החוק זקוקים לעורך דין פלילי הופיע ראשון בניר ליסטר

פרשת אלאור זריה עוררה סערה גדולה, וחלקים רחבים בחברה הישראלית חשבו, שהוא צריך לצאת זכאי. אחרי הכל, כך אומרים רבים, מדובר במחבל שבא להרוג. הרצון לסיים אירוע פח”ע במותם של המחבלים ברור. בזמן האירוע, כשהמחבלים מהווים איום ויוצרים סכנת חיים, החוק הצבאי מתיר ואף מצפה מהחייל לירות במחבל ו”לנטרל” אותו, גם במחיר מותו. אולם אם הוא נפצע, ואינו מהווה עוד איום, צריך לפנות אותו, להעניק לו טיפול רפואי, ולשפוט אותו.

בראיה של משפטן ועו”ד פלילי וצבאי התביעה הצבאית עשתה עם החייל חסד, כשדרשה להאשימו בהריגה. למה? כי הוא החליט לעשות למחבל משפט שדה, ושם את עצמו כשופט, שגזר דין מוות.

כשהחיל פגש את המחבל לראשונה הוא היה מנוטרל, ולא היווה איום. אזריה ירה בו כדי להעניש אותו. על-פי הדין הפלילי והצבאי מדובר במעשה רצח.

קולות רבים, שמצדדים בחייל, מדברים על האווירה במקום, הלחץ ומניעים אפשריים, שהובילו אותו למעשה. פוליטיקאים משמאל ומימין אומרים שהוא פעל בסיטואציה בלתי אפשרית. האמנם? כמי ששירת כלוחם בגבעתי בלבנון, ובשטים, וכמשפטן פלילי וצבאי, אני אומר לכם, שהוראות הפתיחה באש ברורות לגמרי, וגם החוק בעניין זה.

יש מי שאומר, שהתומכים באזריה הם בעד עונש מוות למחבלים. גם אם ייקבע בעתיד עונש מוות למחבלים, הרי שמי שיגזרו את הדין הם שופטים, ולא אזרחים, או חיילים.

שמעתי קולות, שמזכירים פרשיות מהעבר, מימי קום המדינה, שבהן טוהר הנשק, לא שימש נר לרגלי הצבא. זה נכון. החברה הישראלית והחוק הפלילי והאזרחי מתפתחים בכיוון של שמירה על טוהר הנשק. מה שהיה תקף בעבר, לא תקף היום.

בינינו, האם האיסור לירות על מחבל מנוטרל מהווה איום על החברה הישראלית, או על צה”ל ומדינת ישראל?!

אסיים את הרשימה בשאלה פתוחה: האם אנחנו רוצים להידרדר לאנרכיה?

הפוסט למה צדק בית המשפט בהכרעת הדין של אלאור אזריה? הופיע ראשון בניר ליסטר

הרכב ועדת השחרורים

קיימים שני סוגי ועדות שחרורים: ועדה בהרכב רגיל, שדנה באסירים שריצו לא יותר מ- 24 שנות מאסר, וועדה בהרכב מיוחד, שדנה בהפחתה מעונשם של אסירים, שיושבים כבר 25 שנים בכלא.

ההרכב הרגיל כולל שופט פעיל, או בדימוס, שני נציגי ציבור, בעלי השכלה וניסיון טיפולי של חמש שנים לפחות בתחומי הקרימינולוגיה, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וכדומה, ונציג שב”ס. וועדת שחרורים מיוחדת כוללת שופט עליון, שני נציגי ציבור בעלי השכלה וניסיון טיפולי של 10 שנים בתחומים מקבילים לוועדת שחרורים רגילה ונציג שב”ס.

הגשת בקשה לשחרור מוקדם

במרבית המקרים עורך דין פלילי הוא זה, שמטפל בהגשת הבקשה לשחרור מוקדם של האסיר, ומייצג אותו בוועדת השחרורים. האסיר זקוק להמלצת רש”א (הרשות לשחרור האסיר), להמלצות הוועדות הרלוונטיות בבית הסוהר (במקרים של אונס ואלימות במשפחה), ובמידת הצורך מומחים נוספים. מדובר כאן בייצוג משפטי לכל דבר ועניין.

עו”ד פלילי צריך לדעת לצפות את סיכוייו של האסיר לזכות בשחרור מוקדם, ואת המכשולים העומדים בדרכו. בהתאם הוא מכין את הבקשה ומצרף את כל האישורים וההמלצות, שיאפשרו את הסרת המכשולים, בדרך לשחרור המיוחל. ההיכרות עם ההליך, מאפשרת לו לייצג את האסיר ולהכין אותו היטב, בבואו בפני הוועדה.

הדיון בוועדת השחרורים

הבקשה לשחרור מוקדם תידון בפני ועדת שחרורים, על-פי הפרמטרים הבאים:

ככלל אסירים, שהוכיחו נכונות אמיתית להשתקם הם בעלי סיכוי טוב לזכות ב”שליש”. דוגמה לכך הם אסירים מכורים לסמים, שנגמלו מההתמכרות.

עבירות מין ואלימות במשפחה

אסיר שנשלח למאסר בגלל אונס, יצטרך להגיש לוועדת השחרורים חוות דעת של מרכז בריאות הנפש בשב”ס. וועדה מיוחדת בנושא אלמ”ב (אלימות במשפחה) תגיש חוות דעת, במידה והאסיר נשפט על עבירה מסוג זה.

בבית-הסוהר נערכות תכניות שיקום מיוחדות בנושא אלימות במשפחה ועבריינות מין. השתתפות האסירים בתכניות האלה, ושיתוף הפעולה שהם מגלים במהלכן, משפיעים כמובן על התרשמות הוועדות והדוח”ות שלהן על מידת המסוכנות שלו.

אישור וועדת השחרורים

במידה והוועדה אישרה את השחרור המוקדם ייצא האסיר לחופשי, אלא אם הפרקליטות תבקש ארכה כדי לערער על ההחלטה.

במידה וועדת שחרורים לא אישרה את הבקשה לשחרור מוקדם, יוכל האסיר להגיש בקשה נוספת כעבור חצי שנה.

הפוסט שחרור מוקדם ממאסר – מתי ובאלה תנאים אפשר לקבל? הופיע ראשון בניר ליסטר

התשובה נמצאת בעיקר בתיק הראיות הנסיבתיות, של כל אחד מהם. איכות תיק הראיות הנסיבתיות יקבע בסופו של דבר את הזיכוי או את חומרת גזר הדין. אלה כמובן תלויים, במידה רבה, בעורך הדין. הוא זה שאחראי על איסוף הראיות, שמתחיל קרוב ככל האפשר למועד ביצוע העבירה, ובניית התיק המשפטי.

איסוף ראיות איכותיות

תהליך איסוף הראיות הינו באחריות עורך הדין הפלילי. הוא זה שאחראי על ליקוט פריטי המידע, איתור עדים רלוונטיים, תשאול מדויק וחיבור כל אלה לתיק, שיוביל בסופו של דבר לזיכוי, או לפסק דין מקל ולגזר דין מינימלי לנאשם.

כאן נכנסת לתמונה איכותו של עורך הדין הפלילי. הוא צריך להיות בעל יכולות גבוהות בתחומים הבאים:

בחירת עורך דין פלילי

עורך דין פלילי טוב חייב להיות בעל כישורים, בידע, ניסיון, ותכונות אופי, כפי שפורטו במאמר זה. עורך הדין המתאים, הוא זה שללקוח יש כימיה אתו, שהוא מאמין בו וסומך עליו, שינהל את התיק בצורה המקצועית ביותר. ביחסי לקוח עורך דין חייב להתקיים ‘הדבר הזה’, שיגרום ללקוח לספר הכל, ולבצע את כל מה שעורך הדין מבקש ממנו לטובת ניהול התיק. רק אמון בין השניים יכול להביא לתוצאה אופטימלית במשפט.

עורך הדין ניר ליסטר נחשב למומחה בתחום המשפט הפלילי, וייצג בהצלחה תיקים בתחומי הפשיעה החמורה, בהן עבירות רצח והריגה, שוד וגניבה, אונס, עבירות הונאה חמורות, עבירות פשיעה בתחום הצבאי ועוד.

במידה ואתם זקוקים לעורך דין פלילי, שתוכלו לסמוך עליו מוזמנים להשאיר פרטים באתר: nirlister.co.il

הפוסט איסוף ראיות ובניית תיק משפטי חכם במשפט הפלילי הופיע ראשון בניר ליסטר

פנייתה של השופטת מרים נאור, נשיאת בית העליון לשרה שקד, שבו היא מגדירה את ניסיון השרה לשנות בחקיקה את הליך בחירת השופטים כ”אקדח על השולחן”, הוא שגיאה חמורה, שלא לדבר על הודעתה בדבר הפסקת ההידברות של שופטי העליון איתה.

סוד גלוי הוא ששופטי בית המשפט העליון מתנהלים במשך שנים, כבעלי הבית הבלעדיים בכל הקשור למינוי שופטים בבית משפט העליון. הם בעלי רוב  בוועדה למינוי שופטים, תהליך הבחירה נעשה ברוב מיוחס ולא ברוב רגיל, דבר שמגדיל את יכולתם להכריע לגבי המינויים, והם גם בעלי זכות וטו לגבי מינויים שאינם לרוחם.

האם זה נכון למערכת המשפט, שחבורה מצומצמת של שופטים, איכותית ככל שתהיה, היא זו שתיקבע, מי יירש אותם בכס המשפט? האם אין מקום ללשכת עורכי הדין ולנציגי הציבור להיות שותפים מלאים ואמיתיים בתהליך בחירת שופטיו?!

ובל נשכח שמדובר בערכאה השיפוטית העליונה, ובבג”צ. הכרעתם בכל עניין ועניין היא סופית, ואינה ניתנת לערעור.

אגב, התנהלות זו של שופטי בית המשפט העליון, אינה חדשה. איומים כאלה נשלחו בעבר גם כלפי שר המשפטים לשעבר, הפרופסור דניאל פרידמן, שפעל אף הוא לצמצום בסמכויותיו של בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון אינו שייך לאיש, או לקבוצה כזו או אחרת, אלא לאזרחי המדינה בלבד!!! בעיני, לא מספיק להיות מקורב לשופט, כדי לזכות להיות שופט בעליון. לכן השינויים שמציעה השרה איילת שקד מבורכים.

עורך דין ניר ליסטר, פלילים, בית המשפט העליון, עורך דין פלילי

הפוסט הקץ לקליקה בבית המשפט העליון הופיע ראשון בניר ליסטר

סיפור אמיתי, שהתרחש בקיץ 2016.

לאחרונה נקראתי לייצג גבר בהליך גירושין מהפזורה הבדואית, שנעצר בעקבות תלונת אשתו על איומים ממתקן בזק, ושיחת טלפון אחת, שבה איים האב להכפיש את שמה בשכונה בה הם מתגוררים. “מתקן בזק”, אגב, הוא ביטוי משפטי לכל אמצעי טכנולוגי להעברת מסרים (דואר אלקטרוני, מסנג’ר, טלפון קווי, נייד וכו’).

בבדיקה ראשונית התברר, שההטרדות באו לידי ביטוי בהתקשרויות וניתוקים ממספר חסוי, כך שהמשטרה היתה צריכה לבדוק, אם אכן הגבר ביצע אותן. עוד התברר בבדיקה, שהשיחה, שבה איים הבעל להכפישה, נערכה ביוזמת האישה, ולהזכירכם – הוא נעצר על הטרדה…

בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביקשה המשטרה להאריך את המעצר ב- 5 ימים, כדי להשלים את החקירה. השופט קיבל את טענתי, שמדובר במסוכנות נמוכה מאד, והורה לשחרר את הגבר למעצר בית, בבית דודו.

המשטרה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, והשופטת גאולה לוין הורתה על המשך המעצר. היא התעלמה משתי עובדות: בכל ימי המעצר המשטרה לא חקרה אותו, ולא את המקור לשיחות החסומות. דבר נוסף, ה”איום” שהשמיע הגבר, לא היה, חלילה, ברצח או בכל פגיעה פיזית באשה ובילדיה.

בתום 5 ימי המעצר, נערך דיון חוזר על שחרור הגבר ממעצר. שוב שופט (גבר) בבית משפט השלום מקבל את עמדתי, והפעם מורה לשחרר אותו לחופשי.

המשטרה מערערת, ומבקשת להשלים פרטים בחקירה. יצוין, שלאורך ימי  המעצר המשטרה לא עשתה דבר לשם התקדמות החקירה, כלומר לא בדקה את מקור השיחות החסויות, שהוגדרו כהטרדה. השופטת לוין קיבלה את ערעור המשטרה, ואישרה את המשך המעצר ביממה.

מאוחר יותר, באותו היום, המשטרה החליטה לשחרר את החשוד ממעצר.

כעורך דין וכאזרח במדינה הזו, מטרידה אותי העובדה, שבעוד השופטים (הגברים) קיבלו את החלטתם על-פי דין, השופטת התעלמה מהראיות, קיבלה את עמדת המשטרה, שהגבר מסוכן, למרות שהאיום כלפי האישה לא היה פיזי.

השופטת החליטה להיענות לבקשת המשטרה, למרות שזו החזיקה אותו במעצר ללא חקירה.

שאלתי את עצמי שאלה שנשארה פתוחה…

מה היה קורה אילו אישה יהודייה, היתה מתלוננת שבעלה איים להכפיש אותה…. עוד יותר מעניינת השאלה מה היה קורה, לו גבר היה מגיש תלונה כזו נגד אישה? ומה תפקידו של בית המשפט, כאשר הוא מאפשר למשטרה להותיר אדם במעצר, למרות, שהיא לא ביצעה את עבודתה, ולא חקרה את המקרה במשך 6 ימי מעצר?!

הפוסט האם החלטות בית המשפט הן על בסיס מגדרי, או אולי מגזרי?! הופיע ראשון בניר ליסטר